כי יכרית וגו' וישבת בעריה' ובבתיהם. יכול שלא יוסיף על בתיהם. ת״ל בפ' ראה וישבת בארצם א״כ למה נאמר בעריהם ובבתיהם. שמחויבי' תיכף להבדיל ערי מקלט קודם שיוסיף:שלוש ערים. ולא כרכים גדולים ולא כפרים:תבדיל לך. ולא לנכרים:בתוך ארצך. ולא בספר:תכין לך. שתסיר המכשולים. ראבי״א מקלט כתוב על פרשת דרכים:ושלשת. שתחלק א״י לד' חלקים ויהי' מרחקם שוה בשוה:וזה דבר הרצח. שמוסרין שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך. וידברו אליו. ר״מ אומר מדבר הוא ע״י עצמו. א״כ מה ת״ל וזה דבר. שאם רצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני:אשר ינוס. יליף ניסה מניסה וניסה ממקו' כו':שמה. ג' שמה כתיב. שם תהא דירתו. שם תהא מיתתו. שם תהא קבורתו:וחי. שלא יפרוש רשתו' לשם בכדי שלא ירגיל גואל הדם לתוכו:אשר יכה את רעהו. ולא נכרי:בבלי דעת. פרט למתכוין להרוג את הבהמה וכו':והוא לא שנא. פרט לשונא שאינו גולה:מתמל שלשם. כל שלא דיבר עמו שלשה ימים באיבה הרי זה שונא:ואשר יבא וגו' ביער. מה יער רשות לניזק ליכנס שם פרט לרשות המזיק:לחטב עצים. מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות יצא אב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ולא שליח ב״ד. שהתורה נחלקת לשלשה חלקים לימוד התורה. מ״ע. ומל״ת. אב המכה וכו' הוא מ״ע. ושליח ב״ד הוא על ל״ת. והרב הרודה כו' הוא המלמד תורה:ונשל הברזל. ר״א מן העץ המתבקע וחכ״א כמשמעו (פי' ונדחה ידו בגרזן וגו' ונשל הברזל משמע הברזל גופא תפול) ורבי דרש מן העץ ויליף ג״ש. כאן כתיב עצים ולהלן נאמר לכרת לו עצים וגו' מה להלן וכו':אשר יכה. את רעהו בבלי דעת. הפסיק והוא לא שנא לו וגו' בין בבלי דעת ובין ואשר יבא את רעהו ביער. והטעם הוא דביער לא צריך לידע אם שונא הוא אם לאו דודאי בבלי דעת הוא ולכך הפסיק. ולעיל אמר אשר יכה וגו' שצריך לידע אם לדעת הוא:ומצא את וגו'. ולא ממציא את עצמו:רעהו. ולא נכרי:הוא ינוס. ולא עדי' זוממין. ד' דברי' שאינן מקיימין בהם כאש' זמם גלות. בן גרושה ובן חלוצה. כופר. אינו נמכר לע״ע:וחי. תלמיד שגלה מגלין רבו עמו. ורב שגלה מגלין ישיבתו עמו:ולו אין משפט מות. לו. הוא גואל הדם. ד״א לרוצח אין משפט כו':ע״כ אנכי מצוך. להזהיר ב״ד על כך.ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך. הוא לעתיד שיתן הקב״ה עוד ג' אומות לישראל:ויספת לך עוד שלש ערים. אם תרחיב ותעשה מצוה האמורה בענין ובזכותה ירחיב ה' גבולך:כאשר נשבע לאבתיך. בזכות אבות.ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך. הוא ארץ ז' עממים שיפנו את הדרך בכדי שלא ישפך כו':אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה. הוא לעתיד ג' עמים שיתן ויתוספו לכם עוד שלש ערי מקלט ג״כ תראו לפנות מן המכשולין. עליך דמים. מכאן שב״ד מתקנים הדרכים:וכי יהי' איש שנא לרעהו וארב וגו'. מכאן שאם עברת עבירה קנה תבוא לידי חמורה בתחילה שנא ואח״כ וארב ואח״כ וקם עליו ואח״כ והכהו נפש:וקם עליו והכהו נפש. שאם נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בו כדי להמית והלכה על לבו והיה כדי להמית פטור. נתכוין להכותו על לבו והיה כדי להמית על לבו והלכה על מתניו ולא הי' כדי להמית ומת פטור משום שנאמר וקם (פי' על מה שנתכוין):והכהו. על שהיכה נפש שהי' בו כדי להמית. וארב לו. פרט לזורק אבן לגו רש״א אומר פרט למתכוין להרוג את הנכרי והרג את ישראל וחכמים סברי לו פרט לזורק אבן לגו שהיה חבורה של ישראלים וגוי אחד ביניהם דלשון לו משמע לו ולא לנכרי' אבל לא יכול למעט סתם בזורק לחבורה של ישראלים כי לו כל ישראל משמע הן אחד והן מרובים:ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם. מכאן שאחד שוגג ואחד מזיד גולה. וב״ד שולחין ולוקחין אותו משם מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו. ומי שלא נתחייב גלות פוטרין אותו. ומי שהרג במזיד מצוה למסור אותו ביד גואל. הדם דכתיב ונתנו אתו ביד גאל הדם:לא תחוס עיניך. שלא תאמ' זה כבר נהרג מה בצע שיהרוג גם את זה לכך אמר לא תחוס:ובערת. בער עושי רשעה מישראל ואם אתה עושה כן וטוב לך:לא תסיג. והלא כבר נאמר לא תגזל אלא מכאן שהעוקר תחוס עובר בשני לאוין:אשר גבלו ראשונים. זה העוקר תחוס שבטים:בנחלתך. זו תורה שנקרא נחלה שמחליף דברי ר״א לדברי ר״ש:בארץ. דווקא בארץ עובר בשני לאוין אבל בחוץ לארץ אינו עובר אלא בלאו דלא תגזל. ד״א בארץ זה המוכר קברי אבותיו יכול אף שלא נקבר בה אדם מעול' ת״ל בנחלתך:לא יקום עד אחד. כל מקום שנא' עד הוא שנים עד שיפרוט בהן אחד באיש. אינו קם אבל קם לעדות אשה ר״ל להתי' אותה:לכל עון. זו מיתה ומלקות:בכל חטא אשר יחטא. ששלשה שגגות הן שוגג של מיתה הוא גלות. ושוגג שמביא חטאת. ויש שוגג שנותן חומש. וזהו חטאת. חטא. יחטא. דברי ר״מ. ר״י אומר לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה:על פי שני עדי' וגו'. אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתיב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה. מניין אפילו מאה ת״ל עדים (פי' דכתיב שני עדים או שלשה עדי' והכי הוי לי' למכתב שני או שלשה עדים ועדים ראשונ' מיותר):לענות בו סרה. עד שתסרה גופה של עדות (פי' שיאמרו עמנו הייתם):ועמדו שני האנשים. אלו עדים:אשר להם הריב. אלו בעלי דינים. ועמדו שצריך להעיד עדותן מעומד. האנשי' ולא נשים:לפני ה'. יהיה דומה להם כאלו עומדין לפני ה'. לפני הכהנים וגו'. וכי בע״ד ילכו לפני הכהנים אשר לא היו בימיו אלא יפתח בדורו כשמוא' בדורו:ודרשו השפטים היטב. ג״ש לשבע חקירות:שקר ענה באחיו. ולא באחותו פי' אם העיד על בת כהן שזינת' שהיא בשריפ' ובועל במית' אחרת והעדי' נעשו זוממין נדונין במית' של בועל:והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו. שבמלקות ומיתה ודיני קנסות אם העידו על האדם שהרג את חבירו וחייבו מיתה או מלקות או קנס ועדים אמרו עמנו הייתם אף שעדות אחרים באו ואמרו שאמת הוא שנהרג רק לא באותו היום וביום אחר הוא. אף עפ״כ יקוים בהם כאשר זמם שבשעה שדברו עליו לא הי' חייב עדיין מיתה שלא באו עדים עדיין. וקנסו' עדין לא הי' חייב עד שיפסוק ב״ד על פי עדות כשר אבל בממון אינו חייב רק אם הוא שקר הדבר לגמרי אבל אם עדות אחרים באים ואומרים אמת שחייב ממון לחבירו אף ע״פ שהכחישו עדים ראשונים בעמנו הייתם. לא מקיים בהם כאשר זמם משום שלא הפסידו בזה שממון חייב אף בלא ב״ד ולכך כתי' והנה עד שקר העד ששקר הוא לגמרי וקאי על ממון:שקר ענה באחיו. אף שאמת היה המעשה רק שהוא אומר שקר עליו שרצה לחייבו מה שעדיין אינו מחויב שלא באו עדיין עדים כשרים ואינו מחוייב עדיין בב״ד.לו. ולא ליורשיו:כאשר זמם. ולא כאשר עשה:ובערת הרע. צריך לבער הרשעה מישראל:והנשארי' ישמעו וגו'. מד' דברים שצריכים הכרזה ואין נהרגין עדים זוממין עד שיגמור הדין:ולא יספו לעשות עוד. אם באו עדים והזימום אפי' מאה כולם יהרוגו ולכך אמר הכתוב עוד והוא לנטפל לעוברי עבירה ואף שבא השלישי והעיד לאחר שנגמרה ונחקרה עדותן של ראשונו' בב״ד ואח״כ באו עדי' והכחישו את הנטפל הוא נהרג:כדבר הרע. בין דיני ממונות ובין דיני נפשות:בקרבך. בב״ד דווקא שיעידו בב״ד ומכחישים דבריהם אז מחייבים אותם בהזמה אבל אם העידו שלא בב״ד והכחישו' בהזמה אינן מחוייבין בהזמה:עין בעין וגו'. ממון:
